פעלים בע"מ נ' מנוליד -חירות מערכות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

התביעה שבפניי הינה תביעה כספית בגין אי תשלום חוב לתובעת עבור הזמנת מוצרים וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.9.2006, כאשר הסכם ההזמנה נחתם ביום 11.8.2006 וסוכם כי התמורה תשולם ב-4 תשלומים (18.8.06, 11.9.06, 11.10.06, 11.11.06).

בבקשה נטען כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנותה, מהטעם כי חלפו 7 שנים מהמועד בו נחתם הסכם ההתקשרות בין הצדדים ולמעלה מ-7 שנים מהמועד בו נודע על ההפרה.

בתגובת התובעת נטען כי יש לדחות הבקשה מאחר והחוב נובע מחוזה שמועד התשלום האחרון שלו נקבע ליום 11.11.06 וכל עוד לא חלפו מועדי התשלום להם התחייבה הנתבעת, הרי שלא התגבשה עילת התביעה. הואיל והתביעה הוגשה ביום 28.10.13, הרי שטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: "תקופת ההתיישנות") היא -

(1)בשאינו מקרקעין -שבע שנים ;

...(2) "

באשר לאופן חישוב תקופת ההתיישנות, נקבע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות כי:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התביעה."

התביעה שבפניי מתבססת על עילה של הפרת חוזה.

בתחום דיני החוזים הכלל הוא, במצב הדברים הרגיל, כי המועד לגיבוש עילת תביעה בהפרת חוזה לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות, הוא מועד הפרת החוזה.

כאשר הנזק בגין ההפרה מתגלה באיחור, עשויה תחילת מרוץ ההתיישנות להידחות בהתאם, ומכאן שהיום הקובע לתחילת מניין ההתיישנות במקרה של תביעה שעילתה הפרת החוזה איננו יום כריתת החוזה, כי אם יום ההפרה.

במקרה שההפרה לא התגלתה ביום שבו התרחשה בפועל, תידחה תחילת המניין ליום בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות).

זאת ועוד, כאשר התגלה לבעל דין כי הצד שכנגד הפר את החוזה עימו וכי ההפרה גרמה לנזק, הרי שאין להמתין לגיבושו או לכימותו המדויק של הנזק שכן יש להבחין היטב בין מועד התגלות סימני הנזק לבין מועד התגבשותו הסופית.

לפי המועדים שנקבעו בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, יש ממש בטענת הנתבעת העותרת לדחיית התביעה בשל התיישנות וזאת לאור המועד בו ידעה התובעת כי ההסכם עימה הופר.

עיון בטענות הצדדים מעלה כי לטענת התובעת הנתבעת לא שילמה התשלום שנקבע בהסכם ליום 18.8.06. גם התשלום הבא שהיה על הנתבעת לשלם ביום 11.9.06, לא שולם, על פי הנטען.

הנני סבור כי גם אם במועד הקבוע לפירעון התשלום הראשון, טרם סברה התובעת כי ההסכם עימה הופר ואף ייתכן כי נתנה הזדמנות לנתבעת לפרוע המקדמה בזמן קרוב, הרי שכבר במועד התשלום הבא, אותו לא פעלה הנתבעת לפרוע, ידעה התובעת בבירור כי ההסכם עימה הופר וכי נולדה לה עילת תביעה נגד הנתבעת.

ודאי שכך הדבר, לאחר יום 11.10.06, שעה שגם התשלום השלישי, לא שולם על ידי הנתבעת. במועד זה, ידעה התובעת כי התמורה שנקבעה בביצוע ההזמנה אינה משולמת, ועל כן התגבשה עילת התביעה.